פסק-דין בתיק עת"מ 34952-06-11

עתירה לקבלת מידע על פי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן: " החוק"). 

העתירה, התשובה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         העותר, עיתון "הארץ", מבקש לקבל פירוט מלא של שמות המוסדות והגופים (להלן: " המוסדות") שאליהם מופנים כיום, לצורך נשיאה בעונש, מי שהורשעו ונידונו לעונש של מאסר בתנאי עבודות שירות, וכן מי שנידונו, לעתים אף ללא הרשעה, לעונש של שירות לתועלת הציבור (להלן: " המידע").

2.         המשיבים הם הממונה על עבודות שירות בשירות בתי הסוהר, ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים, אשר באמצעות שירות המבחן עוסק בהסדרת שירות לתועלת הציבור. העתירה הוגשה גם נגד הממונים על יישום חוק חופש המידע במשרדים הרלוונטיים. המשיבים (שיכונו להלן גם: " המדינה") מתנגדים לעתירה, בטענה שמסירת המידע עלולה לשבש את התפקוד התקין של הרשויות הציבוריות.

3.         העותר מסביר את עניינו במידע, הדרוש לו לצורך הכנת כתבה, בעצם עיסוקו כעיתון, הרואה עצמו " כמי שמוטלת עליו חובה ושליחות להביא לידיעת הציבור מידע שיש לציבור תועלת ועניין בידיעתו", ובזכות הציבור לדעת. העותר מוסיף כי הפנייתם של נידונים לעבודה, בין עבודת שירות בין שירות לתועלת הציבור, מעניקה למוסדות הטבה של קבלת עבודה ללא תשלום, והוא מבקש לבחון אם הטבה זו מחולקת באופן שוויוני וללא העדפה.

            העותר פנה לדוברי המשיבים בבקשות לקבל את המידע (נספחי א' לעתירה). המשיב 1 השיב במלים כלליות שבהן פירט דוגמאות לתחומי עיסוק של המוסדות המעסיקים עובדי שירות, כגון " תחזוקה וניקיון, עבודות הקשורות במתן שירות לנזקקים כמו: הגשת מזון, עבודות מטבח וכיו"ב, עבודות הקשורות בניוד חולים ונזקקים, עבודות משרדיות וכיו"ב".  המשיב 1 הביא כמה דוגמאות כלליות למקומות תעסוקה, כגון "בתי חולים, בתי תמחוי, מועצות אזוריות ועיריות" (נספח ב-1 לעתירה). דוברת המשיב 3 ענתה אף היא תשובה כללית, שלא כללה דבר מהמידע המבוקש, והפנתה את העותר לממונה על חוק חופש המידע במשרד הרווחה (נספח ב-2). בשלב זה פנו באי כוח העותר למשיבים (נספחי ג').

דובר המשיב 1 השיב במכתב שבו דחה את הדרישה למידע מטעמים המפורטים במכתבו מיום 8.5.11 (נספח ד').  עיקרם של טעמים אלו: " חשיפת פרטי המעסיקים עלולה לגרום חלילה להפעלת לחצים על הגופים הנ"ל (המוסדות המעסיקים - אש"ש) להעסקת עובד שירות כזה או אחר, על כל הנובע ומשתמע מכך לרבות שימוש באיומים, הצעות שוחד וכיו"ב. ... בנוסף ומעל לצורך נציין כי מדובר במספר לא מבוטל של מעסיקים שרבים מתוכם מעדיפים לשמור על פרטיותם ואנונימיות".

דוברת המשיב 3 השיבה במכתב שפירט דברים על העונש של שירות לתועלת הציבור ואופן יישומו ובסיכום דחתה את הפנייה בנימוק: " ... מאחר ומדובר בתוכניות המותאמות אישית לכל נאשם על בסיס פרמטרים רבים, אין רשימת מסגרות קבועה אותה ניתן להציג". 

4.        בזמן שהעתירה הייתה תלויה ועומדת, ביקשה המדינה לפעול לפי סעיפים 13(א) ו- 17(ג) בחוק, ולפנות לצדדים שלישיים, היינו המוסדות המעסיקים, כדי לקבל את עמדתם למסירת המידע לעותר. בישיבת יום 26.9.11 אישרתי למדינה לפעול עפ"י בקשתה. ביום 28.11.11 הגישה המדינה תגובה לעתירה (כאשר בישיבת יום 5.12.11 הסכימה כי התגובה תחשב תשובה (פר' עמ' 3 ש' 12)).

זו תמצית טעמי המדינה להתנגדותה, כפי שפורטה בתשובתה:

" מערך עבודות השירות", כך בלשון תשובת המדינה שצירפה במונח זה את שני סוגי העונשים לאחד, תלוי בנכונותם של המוסדות, לרבות מוסדות פוטנציאליים שייתכן ואפשר לגייסם למערך עבודות השירות, להעסיק עבריינים שהוטלו עליהם עונשים. כל פגיעה בנכונות המוסדות עלולה לפגוע בעצם אפשרויות הענישה במערך עבודות השירות, ובכך להגדיל את הצפיפות בבתי הסוהר ואת עלויות הענישה למשלמי המס. פגיעה שכזאת תשפיע לרעה גם על סיכויי השיקום של נידונים, ותגדיל את שיעור העבריינות החוזרת. כאן אולי המקום להסתייג מהשימוש שעושה המדינה במונח " מערך עבודות השירות", שאותו טבעה ככול הנראה לצורכי עתירה זו, ומהתעלמותה בהקשר זה של המדינה מההבדלים היסודיים שבין שני סוגי העונשים, בין סוגי הנידונים שעליהם הם מוטלים ובין דרכי הענישה והנשיאה בעונש. אף על פי שכשיטת המדינה אשתמש אף אני במונח זה, אצביע להלן על ההבדלים הללו שעשויים היו אף להשפיע על התוצאה.

בעקבות הפנייה למוסדות, ולאחר קבלת תשובותיהם לפניתה, מסרה המדינה כי רבים מהמוסדות הודיעו שהם מתנגדים לפרסום שמותיהם כמי שמעסיקים נידונים, וכי " אחת הטענות שעלתה בתשובת המוסדות שהתנגדו הייתה כי ככל ששם המוסד יפורסם, יפסיק המוסד להעסיק עובדי שירות" (סע' 20 בתשובה). עם זאת " אחוז המוסדות שלא התנגדו למסירת המידע, עולה על אחוז המוסדות שהתנגדו למסירת המידע" (סע' 20). קיים חשש אצל המוסדות, כי פרסום שמם יביא לפגיעה במוניטין שלהם, " בגלל היחס המנוכר בחברה לעבריינים". בכך תיפגע הפעילות השוטפת של המוסדות, אשר המטופלים בהם ירתעו מקבלת שירותיהם.  נטען כי חשיפת שמות המוסדות עלולה להביא לזיהוי נידונים הנושאים בעונשים, ולפגוע בשיקומם וביכולתם להשתלב באופן נורמטיבי בחברה; " צנעת הפרט של עובדי השירות במקרה זה קריטית להצלחת השיקום". עוד נטען, כי חשיפת שמות המוסדות עלולה לגרום להפעלת לחצים עליהם, לרבות שימוש באיומים והצעות שוחד. רבים מהמוסדות הם מוסדות המחויבים בסודיות וחיסיון של המטופלים בהם (כגון מוסדות שיקומיים, פנימיות, מקלטים ועוד).

            בסיכום הדברים שבכתב התשובה נאמר כי המשיבים ניהלו דיון נרחב ומעמיק, במסגרת פרקליטות המדינה, והגיעו למסקנה כי מהטעמים דלעיל, ולנוכח החשש לפגיעה בתפקוד התקין שלהם בכל הקשור במערך עבודות השירות, הם מתנגדים לעתירה.

            אוסיף כאן כי המדינה אינה חולקת שהעותר רשאי ויכול לקבל את המידע שהוא מבקש, אלא שהדבר כרוך בהוצאה ניכרת והקדשת עובדים וימי עבודה רבים לאיתור תיקי בתי המשפט ועיון בהם. אין בדברים אלו כדי לשנות מעמדת המדינה, העומדת על התנגדותה לעתירה.

5.         העותר משיב כי הזכות לחופש המידע ואינטרס הציבור לדעת גוברים, במקרה זה, על החשש לשיבוש התפקוד התקין של המשיבים, או לפגיעה ביכולתם למלא את תפקידיהם. העותר מוסיף שטענות המדינה הן טענות בעלמא, שאינן מפורטות עובדתית, וכי אין יסוד עובדתי בתשובת המדינה, המאפשר להסיק את המסקנות לדינא שהיא מבקשת להסיק. עוד העותר מציין כי רובם של המוסדות לא התנגדו לחשיפת שמותיהם, ולמצער היה על המדינה להמציא מידע לגבי אותם מוסדות שאינם מתנגדים לחשיפת שמם.

6.         המדינה מסרה נתונים נוספים רלוונטיים כדלקמן: " עובד שירות מחויב לעבוד חמישה  ימי עבודה בשבוע, שמונה שעות עבודה רצופות ביום ...". מי שנידון לשירות לתועלת הציבור עובד עבודות בקהילה, בשעות הפנאי שלו וללא שכר, במשך כמות שעות שקבע בית המשפט.

            בית משפט הגוזר עונש של עבודות שירות, או עונש של שירות לתועלת הציבור, מקבל חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, או של שירות המבחן למבוגרים, ואלו ניתנות, בין השאר, לאחר בחינת קריטריונים " הכוללים את העבירה שבה הורשע הנדון, הרשעות קודמות, חוות דעת מגורם טיפולי, צו פיקוח לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, צו הרחקה מכוח חוק ... מניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים ..." (סע' 31 בתשובה).

דיון והכרעה - מבוא

7.         בימים אלו חוגגים אנו חצי יובל שנים לענישה בדרך של עבודות שירות במקום מאסר, עונש שנחקק לראשונה בתיקון 21 בחוק העונשין, בשנת 1987. תיקון אחר בחוק העונשין, תיקון 6 בשנת 1979 (וצו משנת 1994), הוסיף את עונש עבודת השירות לתועלת הציבור.